השלשות של דוברינר: היסודות שבאו בשלושות
השלשות של דוברינר היו קבוצות של שלושה יסודות דומים מבחינה כימית, שבהן המשקל האטומי של היסוד האמצעי הוא בקירוב הממוצע של שני האחרים. הכימאי הגרמני יוהאן וולפגנג דוברינר תיאר אותן ב־1829, והן היו אחד מהסימנים המוקדמים ביותר לכך שתכונות היסוד קשורות למשקלו האטומי.
מיהו יוהאן דוברינר?
יוהאן וולפגנג דוברינר (1780–1849) היה כימאי גרמני שהוכשר כרוקח לפני שהפך לפרופסור לכימיה באוניברסיטת יינה. הוא זכור גם בזכות המנורה של דוברינר מ־1823, מצית מוקדם שבו זרם של גז מימן התלקח במגע עם פלטינה, אחד השימושים המעשיים הראשונים בזרז.
רמז מסטרונציום
ב־1817 הבחין דוברינר במשהו מוזר בסטרונציום. משקלו האטומי נפל כמעט בדיוק באמצע בין אלה של סידן ובריום, וגם הכימיה שלו הייתה באמצע: שלוש המתכות יוצרות תרכובות דומות, והתנהגות הסטרונציום ממוקמת בין שני קרוביו. עם דוגמה אחת בלבד, עם זאת, זה היה יכול בקלות להיות צירוף מקרים.
השלשות של 1829
ב־1829 פרסם דוברינר גרסה רחבה יותר של הרעיון. הוא תיאר כמה קבוצות של שלושה, או שלשות, שבהן היסודות דומים מבחינה כימית והמשקל האטומי האמצעי קרוב לממוצע של שני החיצוניים. עם משקלים אטומיים מודרניים קל לבדוק את התבנית. סידן (40.1), סטרונציום (87.6) ובריום (137.3): ממוצע הסידן והבריום הוא 88.7, קרוב לסטרונציום. כלור (35.5), ברום (79.9) ויוד (126.9): ממוצע שני החיצוניים הוא 81.2. ליתיום (6.9), נתרן (23.0) ואשלגן (39.1): הממוצע הוא 23.0, כמעט בדיוק משקל הנתרן. גופרית, סלניום וטלוריום יצרו שלשה רביעית.
גם התכונות הפיזיקליות עקבו אחר אותו סדר. כלור הוא גז, יוד הוא מוצק, וברום, שהתגלה רק שלוש שנים קודם לכן, הוא נוזל שביניהם; צבעם של שלושת ההלוגנים מעמיק והפעילות שלהם יורדת באותו רצף.
מה הראו השלשות
השלשות היו בין הראיות הראשונות לכך שהמשקל האטומי קשור לאופן שבו יסוד מתנהג. הן גם הראו שיסודות שייכים למשפחות טבעיות. כל אחת מהשלשות של דוברינר עדיין יושבת יחד בעמודה אחת בטבלה המודרנית: המתכות האלקליות בקבוצה 1, מתכות האדמה האלקליות בקבוצה 2, הכלקוגנים בקבוצה 16 וההלוגנים בקבוצה 17.
כיום אפשר לראות מדוע הממוצעים עובדים. שלושת החברים בכל שלשה מרווחים באופן שווה במספר האטומי: ליתיום, נתרן ואשלגן מרוחקים 8 מקומות, וחברי השלשות האחרות מרוחקים 18 מקומות, ולכן משקליהם האטומיים עולים בצעדים שווים בקירוב.
מגבלות השלשות
השלשות לא יכלו לארגן את רוב היסודות. מבין יותר מ־50 היסודות שהיו ידועים ב־1829, רק כתריסר התאימו בצורה מסודרת לקבוצות של שלושה, ודוברינר לא הציע דרך לקשר בין שלשה אחת לאחרת או למקם את היסודות שנותרו. במבט של נתונים מודרניים, הכלל נכשל גם בתוך משפחות: פלואור, כלור וברום הם כולם הלוגנים, ובכל זאת המשקל האטומי של כלור (35.5) רחוק מאוד מהממוצע של פלואור וברום (49.5).
כימאים מאוחרים יותר, ובהם לאופולד גמלין וז'אן־בטיסט דיומא, מצאו משפחות ותבניות מספריות נוספות, אך מערכת שלמה נאלצה להמתין עד שמשקלים אטומיים אמינים הפכו זמינים בשנות ה־60 של המאה ה־19.