אטום: הגדרה בכימיה
אטום: החלקיק הקטן ביותר של יסוד שעדיין בעל התכונות הכימיות של אותו יסוד. הוא בנוי מגרעין זעיר של פרוטונים וניטרונים, המוקף באלקטרונים.
אטומים קטנים ביותר, ברוחב של בין 0.1 ל־0.5 ננומטר ברובם, ורובם חלל ריק. לאטום אין מטען כולל משום שמספר האלקטרונים שלו שווה למספר הפרוטונים. אטומים מתחברים בקשרים כימיים ליצירת מולקולות ותרכובות, ובתגובות כימיות הם מסודרים מחדש ואינם נהרסים. הרעיון שהחומר בנוי מאטומים מקורו ביוון העתיקה, אך ג'ון דלטון הפך אותו לתיאוריה מדעית בראשית המאה ה־19.
דוגמאות
- אטום מימן — פרוטון אחד ואלקטרון אחד
- אטום פחמן־12 — 6 פרוטונים, 6 ניטרונים ו־6 אלקטרונים
- אטום זהב — ברוחב של כ־0.29 nm
- טיפת מים אחת מכילה יותר מ־10²¹ אטומים
בטבלה המחזורית
כל משבצת בטבלה המחזורית מתארת סוג אחד של אטום, המזוהה לפי המספר האטומי שלו, מספר הפרוטונים בגרעינו.