גז אידאלי: הגדרה בכימיה
גז אידאלי: גז מדומה שחלקיקיו אינם תופסים מקום ואינם מושכים או דוחים זה את זה, ולכן הוא מציית בדיוק לחוק הגזים האידאליים, PV = nRT.
בחוק הגזים האידאליים, P הוא הלחץ, V הוא הנפח, n הוא מספר המולים, T הוא הטמפרטורה בקלווין ו־R הוא קבוע הגזים, 8.314 J/(mol·K). גזים אמיתיים מתנהגים כמעט באופן אידאלי בלחצים נמוכים ובטמפרטורות גבוהות, כשחלקיקיהם רחוקים זה מזה ונעים מהר. בלחצים גבוהים או בטמפרטורות נמוכות הם סוטים מההתנהגות האידאלית, משום שגודל החלקיקים והמשיכה ביניהם מתחילים לשחק תפקיד, וזו גם הסיבה שגזים אמיתיים יכולים להתעבות לנוזלים.
דוגמאות
- מול אחד של גז ב־0 °C וב־1 atm תופס כ־22.4 L
- הכפלת הטמפרטורה בקלווין בלחץ קבוע מכפילה את הנפח
- חצייה של הנפח בטמפרטורה קבועה מכפילה את הלחץ
- לחץ האוויר בצמיג של מכונית עולה לאחר נסיעה, כשהאוויר בפנים מתחמם
בטבלה המחזורית
הליום, בראש קבוצה 18, מתנהג יותר מכל גז אחר כמו גז אידאלי, משום שהאטומים הזעירים שלו כמעט אינם מושכים זה את זה.