רדיואקטיביות: הגדרה בכימיה

רדיואקטיביות: פליטה ספונטנית של קרינה על ידי גרעיני אטום לא יציבים בעת דעיכתם לגרעינים יציבים יותר.

שלושת סוגי הקרינה העיקריים הם חלקיקי אלפא (גרעיני הליום-4), חלקיקי בטא (אלקטרונים מהירים או פוזיטרונים) וקרני גמא (גלים אלקטרומגנטיים בעלי אנרגיה גבוהה). דעיכת אלפא ובטא משנות את מספר הפרוטונים, כך שהאטום הופך ליסוד אחר. את הרדיואקטיביות גילה אנרי בקרל ב-1896, ומארי ופייר קירי המשיכו וגילו את היסודות הרדיואקטיביים פולוניום ורדיום. היא משמשת ברפואה, בגלאי עשן ובתיארוך סלעים ומאובנים, אך הקרינה עלולה לפגוע בתאים חיים.

דוגמאות

בטבלה המחזורית

יסודות רדיואקטיביים מרוכזים בתחתית הטבלה: כל יסוד אחרי עופרת רדיואקטיבי, וכך גם טכנציום ופרומתיום.

מונחים קשורים

זמן מחצית חיים לא יציב גרעין איזוטופ

כל המונחים