רדיואקטיביות: הגדרה בכימיה
רדיואקטיביות: פליטה ספונטנית של קרינה על ידי גרעיני אטום לא יציבים בעת דעיכתם לגרעינים יציבים יותר.
שלושת סוגי הקרינה העיקריים הם חלקיקי אלפא (גרעיני הליום-4), חלקיקי בטא (אלקטרונים מהירים או פוזיטרונים) וקרני גמא (גלים אלקטרומגנטיים בעלי אנרגיה גבוהה). דעיכת אלפא ובטא משנות את מספר הפרוטונים, כך שהאטום הופך ליסוד אחר. את הרדיואקטיביות גילה אנרי בקרל ב-1896, ומארי ופייר קירי המשיכו וגילו את היסודות הרדיואקטיביים פולוניום ורדיום. היא משמשת ברפואה, בגלאי עשן ובתיארוך סלעים ומאובנים, אך הקרינה עלולה לפגוע בתאים חיים.
דוגמאות
- אמריציום-241 בגלאי עשן פולט חלקיקי אלפא
- גז ראדון חודר מסלעים אל מרתפים
- אשלגן-40, איזוטופ רדיואקטיבי טבעי הנמצא בבננות
- קרני גמא של קובלט-60 המשמשות לעיקור ציוד רפואי
בטבלה המחזורית
יסודות רדיואקטיביים מרוכזים בתחתית הטבלה: כל יסוד אחרי עופרת רדיואקטיבי, וכך גם טכנציום ופרומתיום.